דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
לך-לך שיחה לפרשת לך לך רה"י הרב יעקב שפירא

שיחה לפרשת לך לך

'ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול', אומר רש'י לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר וכו', הקב'ה העלים בכוונה מאברהם אבינו על איזו ארץ מדובר, כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. מה השייכות בין כדי לחבבה בעיניו ובין לתת לו שכר, שלכאורה אלו דברים שונים. הביאור הוא אם הקב'ה היה אומר לו מיד לאיפה הוא צריך להגיע אז היתה המשמעות של הציווי להגיע לא'י, אבל ההליכה עד, כל הדרך, כל המסעות, הם היו רק בגדר של הכשר מצווה, עד שהוא מגיע לא'י, הקב'ה לא גילה לו את הארץ מיד לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור, כל פסיעה ופסיעה שאברהם אבינו מתרחק מחרן והתקרב לא'י זה לא היה רק הכשר מצווה אלא עצם הציווי לך לך. עצם ההליכה, על כל דיבור ודיבור עד שמגיע לא'י יש שכר בפני עצמו. זו לכאורה המשמעות של מה שרש'י מדגיש לתת שכר על כל דבר ודבר, כל התקדמות היא עליה במדרגה נוספת, וכך בכל קושי וקושי הן אצל אברהם אבינו והן בכל אדם ואדם. המהר'ל, בגור אריה  כותב, כשלא מגלים את הדבר מיד, הדבר חביב, מפני שהוא מצטער אחרי המצווה שלא ידע. המהר'ל אומר, השכר שהיה על כל דיבור ודבור מפני שאברהם ידע שהוא צריך ללכת ולא ידע לאיפה ועל דבר שאדם מצטער עליו ופועל בו חביב עליו אדם הולך ולא יודע לאן פניו מועדות והלך בגלל ציוויי ד' אז יש לו טירחה יותר גדולה, ההשקעה יוצרת חביבות וכל דבר שאדם טורח עליו, יגע עליו יותר, אז יש לו יותר חביבות לגבי העניין, הוא משקיע יותר מאמצים עד שהוא מקיים את הדבר במלואו. יגעת ומצאת תאמין, מה שמגיע לאדם בלי יגיעה זה בא מהר והולך מהר. לפום צערא אגרא הופך את הנשוא לקנין.

שואל הרמב'ן על התורה, למה לגבי נח, התורה נתנה לנו תיאור מלא, כרטיס בקור, נח איש צדיק וכו' כי אותך ראיתי וגו', ואילו אברהם אבינו הקב'ה בוחר ולא מודיע מי זה. יש עוד כמה הבדלים כשהתורה מדברת על נח, לעומת דבור על אברהם, כשמדברים על נח הדגש הוא על העבר של נח, או מקסימום על ההווה. נח איש צדיק היה בדורותיו. 'את האלקים 'התהלך' נח', פרש'י לשון עבר. רש'י לא בא לומר מה הדקדוק הלשוני של התהלך נח, אלא התורה מציינת את כל שבחו בלי להזכיר שום מגמות ותפקידים לעתיד, מה עתידו הגדול של נח, מה יעודו בעולם, אצל אברהם בדיוק הפוך, התהלך לפני והיה תמים, מה שכתוב אצל אברהם אבינו בסוף פרשת לך לך התהלך זה לשון עתיד, ציווי לא כמו אצל נח לשון עבר. הביטוי של לך לך לשון הליכה כותב הרב במאמרי ראיה, לפעמים מבטא איזה שהיא קריאה להוציא דברים מהכח אל הפועל, לא רק הליכה פיזית, הליכה גם במובן היותר עמוק, להוציא דברים מהכח אל הפועל, אצל אברהם אבינו 'התהלך' לפני, בלשון עתיד 'לך לך' הכוונה אל תעמוד במקום אחד, יש לך יעוד גדול שאתה צריך להוציא מהכח אל הפועל.

 'ואעשך לגוי גדול' כתוב במדרש תנחומא מלשון ויעש אלקים את הרקיע, ויעש הכוונה בריאה חדשה, המדרש מקשר בין מה שכתוב אצל אברהם ואעשך לגוי וכו' הכוונה - תהיה יצירה חדשה כמו ויעש אלקים את הרקיע, 'לגוי גדול' אותו לשון כמו שכתוב בספר דברים 'ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו... ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו'', האומה הישראלית נחשבת לגוי גדול בגלל כח התפילה וכח התורה שניתן לה בסיני, והקב'ה שמבטיח לאברהם לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול הכוונה המוצר הסופי של להיות אב לאומה שנחשבת לגוי גדול שתפילתו מיוחדת ותורתו מיוחדת, ואעשך לגוי גדול, תורה ותפילה וזה מתבטא בארץ ישראל, אין תורה כתורת ארץ ישראל, שלמה המלך אמר בחנוכת המקדש 'והתפללו אליך דרך ארצם', כל התפילות עוברות בארץ ישראל. ואכן נאמר אצל אברהם ויקרא שם אברם בשם ד', מה פירוש ויקרא וכו', האונקלוס מתרגם לשון של תפילה, קריאה בשם ד' תפילה, הרמב'ן אומר ויקרא שם הכוונה לתורה, הביאור הוא ע'פ מה שכותב הרמב'ן בהקדמה לספר שמות, תורה היא שמותיו של הקב'ה, כל מילה בתורה, לכן אומר הרמב'ן שאברהם לימד תורה זה פירוש ויקרא שם בשם ד', היה הבדל בין בית מדרשו של אברהם לבין בית מדרש של שם ועבר, כתוב ותלך לדרוש את ד' אומר שם רש'י שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר, היתה ישיבה כזו שם ועבר, [העולם אומר, כמה שנים עברו מאז מכירת יוסף ומה הוא אומר לו שהוא עוד זוכר את הסוגיא שלמד איתו, אם יוסף למדן כזה גדול למה צריך לשלוח את יהודה שיפתח ישיבה, העולם אומר מי ששבע עשרה שנה לומד סוגיא אחת ראש ישיבה הוא לא יכול להיות].

עה'פ 'וישראל אהב את יוסף, כי בן זקונים הוא לו', אומר רש'י בשם האונקלוס בר חכים הוי ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. גם יעקב אבינו שלמד מיצחק ואברהם למד משם ועבר היה כזה בית מדרש עד יעקב זה הגיע עד רבקה זה הגיע. בכל זאת ויקרא בשם ד', זה כתוב על אברהם ולא על שם ועבר הפצה של תורה ואמונה שם ועבר היה להם מקום תורה שמי שרצה נכנס אליהם לבית המדרש אברהם אבינו חידש דבר בענין שצריך להפיץ תורה ואמונה, ועל זה נאמר בפס' ויקרא אברם בשם ד', זה היה הבדל בין בית מדרשו של אברהם אבינו ובין בית מדרשו של שם ועבר, הקב'ה מעיד על אברהם ואעשך לגוי גדול, בלשון שאמרנו כאמור בדברים תורה ותפילה אלפיים שנות תורה אומרים חז'ל התחילו מאברהם אבינו, שאברהם אבינו היה זקן ויושב בישיבה ואת הנפש אשר עשו בחרן. לכן אלפיים שנות תורה התחיל אברהם אבינו, ואת הנפש אשר עשו בחרן מכאן לומדים חז'ל שהיה זקן ויושב בישיבה המהות של ישיבה זה ליצור את הנפש של האדם. כדי שאברהם אבינו באמת יוכל לעמוד במשימה הזו ליצור אומה חדשה הקב'ה אמר לו תדע לך זה אי אפשר לעשות בחרן בשביל זה צריך להדבק בא'י. בית מדרשו של שם ועבר נזכר גם אצל יעקב, 'יושב אהלים' פרש'י אוהלו של שם ועבר. מלכי צדק מלך שלם הוא שם בנו של נח (עיין נדרים לב ב) והיה מלך שלם - ירושלם. ובמדרש נאמר כי יצחק נשלח לשם לאחר העקידה. (עיין בהקדמה למנחת אברהם ח'ג מש'כ אאמו'ר זצ'ל בחנוכת בית מדרשנו בעניין הזה).

הרב כותב באורות עמוד עז'. קדושה שבטבע, זה קדושת א'י. בחו'ל יש הרבה דברים שהחומריות והגשמיות וודאי לא מתחברים, גם בא'י אין התחברות אלא ששמה יש את הכלים להפוך את החושך לאור, איך אפשר לתקן ולרומם כל דבר שעדין אין לו שום מימד רוחני, לתת לו את הנשמה את הנפש האמיתית שאליה הוא צריך לשאוף. הרב כותב בעין איה (בכמה וכמה מקומות) ואחד מהם בעין איה ברכות ח'א באות קיד, למה הקב'ה הבטיח לבנ'י ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הרי אנו יודעים שלפעמים הרכוש הגדול הורס את האדם, שמנת וכו', אומר הרב שישראל היו במצרים בשפל המדרגה הרוח של העם היתה, בשפל מצב העבדות והיו צריכים להרגיל אותם למחשבות והשגות יותר גדולות ממה שהורגלו מאתיים ועשר שנה במצרים, לכן צריך להשתמש לפעמים באמצעיים גשמיים כדי לרומם את הנפש של האדם כדי שיתחיל לחשוב על הדברים בצורה הרבה יותר גבוהה גם על הדברים החומריים שלו, כך יגיע לשאיפות יותר גדולות גם בענין רוחניים. בספר חבש פאר בדרוש הראשון הרב כותב שלכן התורה כתבה שהארץ היא ארץ זבת חלב ודבש, אומנם לאברהם אבינו לא הובטח כך, המקום הראשון שהוזכר כך זה בספר שמות ביציאה מצרים, וההסבר על אותו עניין על אותו מישור, כשעולים ממצרים זו לא רק עליה פיזית אלא עליה רוחנית ומקבלים תורה ומגיעים לארץ ישראל, ומגיעים לרמות גבוהות יותר אין סתירה בין השפע הגשמי של ארץ זבת חלב ודבש לשפע הרוחני שמקבלים באותה שעה. לכן הקב'ה הבטיח רכוש גדול במצרים, ולכן הקב'ה הבטיח לאבות ארץ זבת חלב ודבש (עיין עין איה במס' ביכורים בסוף) כשהאדם נמצא במדריגה של 'בכל דרכיך דעהו' אז הוא יכול לרומם ולתת את המימדים הנכונים גם לדברים שעל פניו חוץ מחומר וצורה גשמית אין להם שום דבר, הרב חרל'פ כותב באחד המקומות יהודי מחו'ל הוא בעיקר עובד על הסור מרע, לשבור את הע'ז, [לא חסר עבודה זרה בחו'ל ובעיקר במזרח הרחוק, אברהם אבינו כשהוא שילח את בני הפלגשים, נתן להם מתנות אומר רש'י, שם טומאה מסר להם, ובספר פרדס יוסף בשם הרב קוק כתב, כי כל העבודה זרה הנמצאת במזרח הרחוק, מפני שאברהם אבינו נתן להם שם טומאה].

הרי כל הנביאים כולם הנושא המרכזי שלהם היה לא לזנות אחרי עבודה זרה, וברגע שבטלה, יצרא דע'ז, היתה תקופה שאנשי כנסת הגדולה ראו שהיצר של ע'ז כל כך תקיף כל כך חזק בטלו יצרא דע'ז, כתוב בשם הגר'א באותה תקופה החלה להבטל נבואה מישראל, מפני שאחד היעודים של הנבואה היה להתמודד עם הע'ז. בחו'ל, עיקר זה לשבור את הצלמים סור מרע. בא'י, כותב הרב חרל'פ, העיקר הוא לגלות את הקדושה. ואם נחזור לעניין שאנו מדברים בו, זה בדיוק התגלם באברהם אבינו מעשה אבות סימן לבנים, ברוב המקומות שחז'ל מדברים על אברהם אבינו שיבר את הצלמים והלך מעיר לעיר כותב הרמב'ם הוא עשה זאת גם בדרך של ניתוץ ע'ז, לכלות את הרע לשבור את הטומאה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. כתוב בעולת ראיה בפירוש לימים נוראים מה זה וכל הרשעה וכו', אין הכוונה שאנו בראש השנה מתפללים לשבור ולנתוץ ולאבד, זה זמן שמבקשים על הטוב, אבל כשיש רשעה שכל כולה רשעה, שאין שם אפי' ניצוץ אחד של טוב אז הכליון של הרשעה זה התיקון האמיתי שלה להתכלות מן העולם, ע'ז צריך לשרש אחריה. זה מה שעשה אברהם אבינו עד שהגיע לא'י, כשהגיע לא'י (ומעיר על כך החת'ס בפרשת וארא) שם הוא כבר עסק במסירות נפש עצומה יותר גם להעלות את הטוב, ולא רק לבער את הרע, אז כבר היתה לו ישיבה, בית מדרשו של אברהם, כשיש לאדם את העול הזה של הפצת תורה, הוא פחות מתעסק עם שבירת הצלמים, אלא הוא עוסק בעשה טוב יותר מסור מרע. 'אוהבי ד' שנאו רע' אינה רק קריאה לשנוא את הרע, אלא ההגדרה של אוהבי ד' זה מי ששונא את הרע.  מה שאומרים אנו בקבלת שבת 'ד' מלך ירגזו עמים', זה בהכרח בא אחד עם השני, כל פעם שבא גילוי חיובי בכבוד ישראל, תורה וכו', ירגזו עמים. טוב ורע כשזה קם זה נופל ישנה אגרת של הנצי'ב וכך הוא כותב במאמר מיוחד שנקרא שארית ישראל, מודפס בסוף ספר של הנציב בביאור שיר השירים, שמה הוא כותב שיש הרבה אנשים שחשבו שככל שנתקרב לאומות העולם כך ישנאו אותנו פחות אבל המציאות ההיסטורית הוכיחה הפוך, דווקא בזמן שאנו מקיימים עם לבדד ישכון, אז בגוים לא יתחשב, הם שומרים מרחק, כשיש תופעות של לעבור את הקו האדום בקרבה אל הגויים, שם מתחילה האנטישמיות. אברהם אבינו ידע להבדיל בין קודש לחול, יש תקופה שאברהם אבינו וכל האומה וכל אחד מאתנו עוסק בלשבור הצלמים, אבל שיא השיאים זה מה שהקב'ה אמר לאברהם אבינו, שצריך ללכת על דרך החיוב, אוירא דא'י, שם אדם מוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל, בחבור לתורה, שם הוא יכול במקום להתעסק כל הזמן עם הדברים השלילים שיש, שם הוא מגלה את הסוד הגדול שעל ידי העשה טוב ההשפעה על העולם כולו היא הרבה יותר חזקה, שאברהם אבינו בא לא'י, וביחס למה שעשה בעבר מיעט בשבירת הצלמים, ההשפעה החיובית משפיעה הרבה יותר, בכליון של הרע.

יצא לי פעם להתפלל בשטיבלך בשכונת הבוכרים מצאתי תהלים עם ליקוטי ביאורים, שם ראיתי וורט נפלא שאני זוכר עד היום, דוד המלך אמר 'תכלית שנאה שנאתים' כותב שם אותו מלקט ששמע מהרבי מר' אהרון מבעלז, כי שנאת הרֶשע אינה התכלית עצמה, לשנוא ח'ו. על זה אמר דוד המלך חס וחלילה, לכל דבר יש תכלית, לפעמים השנאה היא כדי להראות לאותו אחד להתקרב, להראות במראה באיזה ריחוק הוא קיים, ואין השנאה תכלית כשלעצמה על זה אמר דוד המלך, תכלית שנאה שנאתים, השנאה תוביל לתכלית האמיתית. אני מחפש את תכליתה ולא את השנאה. 

זה שתי התקופות באברהם אבינו, שיש אצל כל יהודי ויהודי, ואעשך לגוי גדול, עד שתגיע למציאות של תורה ושל תפילה.

ביקרתי פעם אצל דיין אחד גדול בתורה שזקוק לרפואה, והוא סיפר לי ספור, שהוא שמע מהרב מצ'יבין, הוא היה פה בארץ המילה האחרונה בכל עולם התורה, גאון אדיר, סיפר לי משמו כך (דבר אחד ידוע ודבר אחד לא כל כך ידוע) רעק'א היה שיא הענוה עלי אדמות, הוא ברח מהכבוד, הרבה פעמים שהוא נשאר בצ'ע הוא סיים וד' יאיר עיניי, הבן שלו ר' שלמה כותב בהקדמה לשו'ת רע'א יש אנשים, שמתרצים תירוץ, על קושית רע'א ולא דנים בעומק הענין אליבא דאמת. היה ספר שהתרכז בחמישים קושיות של רע'א וכותב ש49 הצליח לתרץ, ואחת לא. ובא לאחד מגדולי ישראל, ואמר לו  אותו גדול מגיעה לך הסכמה נלהבת מאוד את הקושיא החמישים שלא תירצת זה בגלל שהבנת את הקושיא עד הסוף, ולכן לא תירצת, ומי שמבין קושיה של רע'א מגיע לו הסכמה. כתוב בדרוש וחידוש ר' עקיבא איגר בכתובות דף יא  שלהוי ידוע שאת כל חידושי רעק'א כתב ביום שישי, יומא דפגרא, שאז לא היו שיעורים של רעק'א, יום שישי היה לו זמן פנוי לכתוב, אז לא היה לו שיעורים עם התלמידים, מסופר על הברכת שמואל, שנודע לו פעם שיש איזה אופה זקן, במקום סמוך לו שעוד זכה לראות את רעק'א, הוא אמר כדאי ללכת אליו שאולי ראה הנהגה טובה וכו' ובא אליו, שאל אותו הזקן אתה מדבר על הזקן הזה שהיה נראה ככה וכו', הברכת שמואל הסתובב מיד והלך, ואמר: את הרעק'א שאני מחפש הוא לא הכיר, הוא הכיר איזה זקן אחד, אני מחפש את הרעק'א האמיתי. כשרעק'א היה מגיע למקומות מסוימים היו מקבלים אותו בתופים ומחולות, והוא לא סבל את זה, ובאחד המקומות הוא כותב מה יש לאדם לכבוד? על כל טיפת כבוד הוא יתן דין וחשבון, איך לבשר ודם אפשר לתת כבוד? איך בשר ודם יכול לקבל כבוד?!

 מעין אותו סיפור היה גם עם החתם סופר, כשהוא הגיע לעיר פרשבורג, עשו קבלת פנים נלהבת מאוד, והחת'ס לא היה לו נח מכך הוא החליט לרדת מהעגלה, הוא ירד ביחד עם הצבור ומחה כפים, ואמר הכבוד זה לא לבשר ודם הכבוד זה לקב'ה והתחיל לשיר במילים אחרות, 'לך' ד' הגדולה וכו'', מה ההבדל בין התגובות האלו? (כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, הסביר רצ'י, אדם שמרגיש שבלי הכבוד הוא לא יכול, הוא לא עצמאי) אבל מה ההבדל בין ההנהגות אחד ביטלו כעפרא דארעא השני לקח את הכבוד והעלה את הכל כלפי שמיא, לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' וכו'. זה היה אברהם אבינו, מאז שהוא בא לארץ ישראל ועד שהוא בא לא'י.

כותב ר' חיים מוולז'ין בפרק ה' מפרקי אבות, כתוב עשרה דורות מאדם עד נח ואח'כ כתוב עשרה דורות מנח עד אברהם אבינו למה דווקא אבינו? אומר ר' חיים אין הכוונה רק אבא, אלא כמו שיש מושג במסכת שבת אבות מלאכות ותולדות שבאות מתוך אבות, עשרה דורות מנח עד אברהם, אברהם היה אב, אב שיש לו תולדות וכל מה שאברהם אבינו עשה זה הטביע את רשומו בנפש של כל יהודי , מה שהיה אצל אברהם נמצא בטבע של כל יהודי, אברהם אבינו היתה לו מסירות נפש עקידת יצחק, הוא זה שהטביע בכל יהודי את הכח של מסירות נפש, ולכן אי אפשר לשאול הרי לחנה שעקדה את שבעת בניה היה יותר מסירות נפש, כיון שאברהם אבינו הוא זה שהטביע שבכל יהודי יש מסירות נפש. דוגמא שניה זה ההליכה לא'י, זה שאברהם נצטווה לך לך והתחיל ללכת זה הטביע בנפשו של כל יהודי את הכמיהה הטבעית להגיע לארץ ישראל. (כשהרב הרצוג נתמנה לרב ראשי בארץ, אז בין השאר הוא דיבר על הפס' 'מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם', זה פס' שמדבר על החוזרים לארץ יש כאלה שחוזרים כמו ענן שממשיך הלאה, לא מתעכב, ויש כאלה שחוזרים כמו יונים אל ארובותיהם, כתוב בגמרא במס' ביצה שאפי' גוזל כל המדדה לא מדדה יותר מחמישים אמה, הוא יודע איפה המקום האמיתי שלו) אומר ר' חיים מוולזי'ן אברהם אבינו הטביע בעצם הליכתו את התשוקה הנפשית שיש לכל יהודי לפעמים אנשים לא יודעים להסביר מאיפה זה בא להם. (ברוך אתה ד' מגן אברהם, כתוב בספרי החסידות מה זה מגן אברהם, הנק' הבסיסית שהנחיל אברהם החסד, המסירות נפש וא'י, הקב'ה מגן שזה לא יעלם).

 בהמשך הפרשה של פרשת לך לך, שמלאה בכל כך הרבה סוגיות וכל כך הרבה למודים נאמר שם ששרה אמרה לאברהם חמסי עליך, מה זה חמסי עליך. אומר רש'י חמס זה לשון גזל, אתה לא מתפלל עליי, בקש מהקב'ה שיתן לך בן, ולא אמרת לא הזכרת שיהיה גם בני. אברהם אבינו התפלל גם על סדום גם על ישמעאל לו ישמעאל יחיה לפניך, אומר רש'י לפניך הכוונה ביראתך לפני ד', הכוונה ליראת ד', לו ישמעאל יחיה לפניך ביראתך. חז'ל אומרים שבסופו של ישמעאל עשה תשובה. ולישמעאל שמעתיך. אומר התרגום יונתן הכוונה קבלתי צלותך, הקב'ה קיבל את תפלתו של אברהם על ישמעאל לו ישמעאל יחיה לפניך הכוונה כמו שיהיה באחרית הימים, אברהם התפלל על כולם, אמרה לו שרה על כולם אתה מתפלל, אתה אברהם שהקב'ה אמר שאעשך לגוי גדול, זה לא סתם עשיה כמו שאמרנו, אלא כמו בבריאה ויעש אלקים את הרקיע הדבר הגבוה ביותר ואעשך לגוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, אתה לא מתפלל על שרי?

החפץ כותב בספר אהבת חסד (ח'ג פ'ח), כשאדם רוצה לקיים מצוות ביקור חולים, והוא לא יכול להגיע לחולה, הוא מתפלל עליו זה גם סעיף במצוות בקור חולים, הגמ' בנדרים אומרת שמי שמבקר ולא מתפלל על החולה לא קיים מצוה. השיטה מקובצת בנדרים בדך לט, כותב, במצוות בקור חולים אין פטור של זקן ואינה לפי כבודו. אפי' גדול אצל קטן ותפילה היא חלק מהביקור חולים, (כשרצב'י היה בבית חולים בא אליו פעם ר' שלמה זלמן אוירבעך, ר' שלמה זלמן שאל את רצב'י מה הפירוש רפאנו ד' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה, זה היה יכול להכנס בכל קטע בשמונה עשרה, למה זה דווקא ברפאנו אמר לו רצב'י זצ'ל, רפואה זו הבקשה כמעט הכי פרטית של האדם, מי לא צריך רפאנו? יש מישהוא שהוא מכיר שהוא לא צריך רפואה, בעלי המוסר אומרים שלפני הימים הנוראים ללכת לבקר בבית חולים. אין אדם רציני שיתפלל על חולה ולא יכוון, זה מאוד נוגע לאדם, הביטוי, כי תהלתנו אתה זה לקוח ממה שכתוב בנביא עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. יש תפקיד לכלל ישראל לפרסם את האלוקות בעולם, אמר רצב'י, דווקא בבקשה הכי פרטית שיש לאדם רפאנו ד' אסור לנו לשכוח שאנו צריכים את הרפואה לא רק בגלל הצורך הפרטי שלנו אלא בגלל שיש לנו יעוד עולמי כללי בעולם עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. פשט הפלא ופלא! לכן דווקא ברפאנו נכנס כי תהלתנו אתה).

אמרה שרי, אברהם אבינו אתה שהובטחת לגוי גדול, אסור לדלג על אף אחד, זה גם חלק מבקור חולים להתפלל. גם זה חלק מהגמילות חסדים שאברהם אבינו הביא לעולם. לקחת ולצקת את התוכן האמיתי הנפשי לכל דבר, את הנפש אשר עשו לחרן, ותפילה גם היא עבודת האדם כלפי הבריות כולם. א'א נבחר בגלל הסגולה לתקן את העולם לרומם את העולם בחסד בתפילה וגם לטהר את אר'י מידי כנען.

כשאברהם אבינו מקבל הבטחה מהקב'ה נאמר 'והכנעני אז בארץ', מה בא הדגש על הכנעני אז בארץ 'ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורא והכנעני אז בארץ', מה הדגש? הלך אברהם עד ארץ כנען, ארץ ישראל עוד לא ניתנה בפועל לנו מה זה הדגש על הכנעני אז בארץ? הרי ישראל עדיין לא שלטו בה.

כותב הרב זצ'ל בעולת ראיה, עמ' מ', הכנעני הם היו העם שנשא על עצמו את הטומאה הגדולה ביותר, חלק מהציווי וההבטחה לאברהם אבינו היה לתקן עולם במלכות שד-י, שתדע לך שהכנעני הוא שולט בארץ אבל ברגע שאברהם אבינו יגיע לארץ ישראל, כפי שמכונה בחז'ל אורו של עולם, אז היעוד שלו הוא לקחת לגרש את החושך ולהפוך את החושך לאורו להשכין את הטהרה במקום הטומאה. זה גם נוגע לנו, לי לכולם, את כל המהלך מעשה איש ופקודתו לכל אחד יש את התפקיד, אברהם אבינו שהיה אב המון גויים, הקב'ה לכאורה ציווה עליו לעשות דברים שניתקו אותו מהסביבה שלו, הרמב'ם אומר שהיו לו אלפים שהלכו אחריו, והוא הולך לארץ ישראל, התנתק מכולם תעלה להר המוריה לעקוד את יצחק, תמול את עצמך, כל הגויים הם ערלים וכל יהודי נחשב לנימול איפה הקיום של אב המון גויים, הקב'ה אומר לו תעשה בדיוק את ההפוך אתה בהר בלי נעריו, שבו לכם פה עם החמור ורק אני והנער שאברהם ימול את עצמו, כתוב במדרש שהוא פחד שהצבור לא ישמע לו, זה גופא מה שהתורה אומרת שמי שבאמת מוטל עליו תפקיד [ולכל יהודי מוטל תפקיד גם עלי גם עליכם] כדי למלא את היעוד שלו, האלף בית, שיתקן את עצמו, שימלא את עצמו, כמו שהרב הנזיר אמר פעם לתלמידים שכשהכוס מלאה אפשר להשקות ממנה גם לגביעים אחרים, הקב'ה אמר לאברהם אבינו שלא תחשוש אם תעלה להר המוריה, מסירות נפש, 'ונשתחוה', אבל הוסיף ואמר 'ונשובה אליכם', כמה שאברהם ועם ישראל יהיה יותר גבוה יותר גדול ככה ישוב אליהם עם כוחות יותר גדולים ורעננים, אותו דבר עם ברית המילה, זה לא ניתוק על מנת להתנתק, זה על מנת להשפיע המבדיל בין קודש לחול, היה סיפור באחת הישיבות בארץ, יהודי שנשא משרה באיזה מוסד מסוים שהמוסד הציג את עצמו מעין ישיבה, ואותו יהודי ביקר באחת הישיבות. במוצש'ק אמר הראש ישיבה לאותו אדם אנחנו שנינו נעשה הבדלה המבדיל בין קודש לחול שלי הוא לא המבדיל בין קודש לחול שלך. זה מה שאמר הקב'ה לאברהם אבינו המבדיל בין קודש לחול כמה שאדם מרומם יותר קדוש יותר דבק בתורה יותר הוא יוכל להשפיע יותר, בסופו של דבר גם אם זה נראה כאילו, שלב של הסתגרות כביכול ככה הוא ישפיע יותר יתמלא יותר ויזכה בעז'ה למלא את יעודו בזה העולם בעבודת ד' שלו ושל כלל ישראל. ולואי ונזכה בעז'ה וכל פסיעה ופסיעה וכל הליכה היא כשלעצמה באה לחבבה עלינו עד בואנו אל המגמה העליונה לקרוא שם ד' בעולם.