דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל

שגב פניאל אביחיל הי"ד

הולדתו וילדותו

בי"ב מנחם אב התשס"ח נישאו הוריו של שגב. תפילות רבות קידמו את בואו של שגב לעולם. בכ"א בסיון התשנ"ב שלח לנו הקב"ה נשמה מיוחדת, אצילית ועדינה. לידתו החלה בדרך מבית הוריו שברחוב השלשלת (רחוב השוק היורד אל הכותל המערבי) לבית-החולים, אל מול הכותל המערבי, בכמיהת המקדש ובנינו. בבית-החולים הוא נולד תוך רגעים מספר, בלא לצער את אימו, וכהתפעמות המיילדת מיד בצאתו לעולם: "איזה ילד עדין הוא זה". גם כשהיה קטן לא היה בוכה הרבה, אלא קורא בפעיות עדינות, מבקש שאימו תבוא.

 

ביתו הראשון של שגב היה הבית הסמוך ביותר לכותל המערבי, משפחה בודדה בין ערבים, ברחוב בו התגוררו בעבר משפחות יהודיות רבות, סביב בית תמחוי וחסד. בגיל חודשיים, עבר עם הוריו להתגורר בבית חדש-ישן, "בית וולרו" שליד שער הפרחים, וזכה להתנחל בנחלת קודש זו במוצאי תשעה באב.

 

יצירתי באופן מיוחד

שגב היה ילד יצירתי באופן מיוחד, ושעות רבות בילדותו עסק ביצירה, בשקט ובמחשבה. כתבה עליו הגננת: "שגב אוהב ליצור, ליגזור ולהדק, אוהב לכתוב את המלים החשובות לו 'אבא, אמא, שגב, אביחיל',אוהב בפינת בובות להיות האבא או הרופא. אוהב לדבר ולספר הרבה". בגן הילדים, כאשר למדו ויצרו בנושא ירושלים, התעוררו בו רגשי קודש, מאז לא חדל ליצור וללמוד על ירושלים והמקדש. בהמשך הוא למד בפירוט עצום את משניות מסכת "מידות", ובנה את דגם מקדש שלמה, את כלי המשכן ואת צורת הר הבית. בכיתה ז' כשלמדו ספר יחזקאל, צייר תרשים ענק של בית המקדש בשלישי על פי פירוש המלבים ליחזקאל.

 

נמשך אל הקודש

תמיד נמשך לשחק עם הילדים העדינים, אך כשבגר עבד על עצמו להיות קשור לכולם, ולמצוא בכל אחד את צדדיו החיוביים. כבר מקטנותו נמשך אל הקודש, ביקש שיקנו לו טלית ואחד ממשחקיו האהובים, היה להתעטף בטלית, להתפלל ולקרוא בתורה. היה מגיע מגיל קטן ביותר לבית הכנסת, ניגש לארון הקודש ושופך שיחו לפני קונו ומבקש על עמו והוריו. ביקש שהמשפחה תתרחב, וכשנולדו אחיו ואחותו, תמיד השתבח שה' נענה לתפילתו. באחד מאיחוליו לאימו כתב: "יהי רצון שיהיה לך הרבה הרבה ילדים קדושים"...

הד קולו בהיותו רך בשנים, קורא קריאת שמע שעל המיטה בקול תחנונים עדיין מהדהד, ההורים עמדו נפעמים ונרגשים, מלאי תפילה ותודה להשי"ת.

 

עם אביו ואימו

שגב הצטרף תמיד להוריו. עם אביו היה הולך לכל תפילה ולכל מצוה כבניית הסוכה, בדיקת החמץ וכדו'. לכל שיעור של אביו שיכול היה להצטרף, בא בשמחה, יושב ומקשיב.

 

היה שותף בכל לאימו, מגיל קטן ועד להסתלקותו, בסיוע בהכנות לשבת, בבישול ובאפיית עוגות, בשטיפת הבית, בטיפול באחיו ובאחותו ובכל תחום שנצרך, והכל בסבר פנים יפות ובשמחה. גם בהיותו ב"ישיבה לצעירים", הקפיד להגיע בכל יום שישי הביתה, אף בשבתות ישיבה, לומר לכל בני המשפחה "שבת שלום", להספיק לסייע ולו במעט ולחוש את אוירת הבית פני השבת. כשיצא מהבית, אהב להשאר עם המשפחה עוד מעט, להגיד שוב שלום, לתת ולקבל עוד חיוך, עוד נשיקה... וכשיצא סוף סוף, תמיד רץ כדי שלא לאחר, והיה מתנצל בחיוך ובעדינות.

 

הצטיין במידותיו ובעזרתו לזולת

כאשר נכנס לבית הספר "אורות עציון" שבאפרת, התקדם מאד בלימודיו, ב"ה הצטיין בכל, אך נשאר צנוע מאד. עזר לכל חבר חלש יותר, הן בלימודו והן במעמדו החברתי. כשראה חבר שהכיתה החרימה, הפך לידידו הקרוב, והיה נכון לספוג עימו את חרם הכיתה, כך הצליח אט אט לשנות את יחס הכיתה כלפי החבר, שעד היום מודה לו על כך.

 

שגב עבד מאד על מידותיו, את העדינות היתירה שבו הפך אט אט לעוז ולעוצמה פנימית של גבורה עדינה, שילב באופן מופלא את מידת הזהירות, עם זריזות ותושיה, מרוצת חיים, שמחה ועומק פנימי. הוא השתבח ושמח בכל אתגר שלקח על עצמו, ועשה אותו בכל מסירות הנפש. היה מסודר להפליא, מאז קטנותו, מיטתו ומשחקיו, ספריו וכל מעשיו, יחד עם זה היה מלא חדווה ומקוריות.

 

יחסו של שגב למורים היה ייחודי, היה רגיש לקשייהם והצטער בצערם. הקפיד לומר תודה בסיום כל שיעור, דבר שריגש אותם מחד גיסא וחייב מאידך גיסא... לאחר שהתגבר על ביישנותו ורגישותו ביחס לחבריו הפך לפעיל ולמרכזי בחברה, המורים נעזרו בו רבות להכוונת הכיתה לטוב ולמועיל.

 

שגב לקח אחריות על כל מה שעשה. את הכישלונות העמיס על כתפיו, ובמקרה של הצלחה שמח מאד, אך נשאר להתבונן בה בצניעות מהצד. כפי שדאג למורים ולחברים, דאג גם למוכר בחנות, למנקה בבית-הספר, לנהגי האוטובוס ולכל אדם שפגש. היה מקדים שלום לכל אדם, אך מעל לכולם, דאג להוריו ולמשפחתו. כל ערב היה מתקשר לשאול בשלומם, ביקש לדבר עם אחיו ואחותו, ומאד הקפיד שיהיה שותף ומודע לכל.

 

בניגון ובשיר

שגב נמשך לעולם השירה והמוסיקה ועבד על כך קשה מאד. הוא למד וניגן מספר שנים בפסנתר, ואחר כך ניגן מעצמו בחליל, ואהב מאד שירה. כאשר בגר, הלך עם חברים לבית-החולים "שערי צדק" במוצאי שבתות, לשמח חולים, בניגון, בשירה ובריקודים.

 

בימי החופשה ובזמנו החופשי

אהב מאד את ימי החופש, לא בגלל הבטלה שבהם, אלא בגלל כוח היצירתיות שלו. בנה לעצמו מערכת מדויקת של לימודים וטיולים, קריאה, יצירה ועזרה בבית. בסוף כיתה ז' למד טופוגרפיה באופן עצמאי והחל לארגן טיולים. ביקש להנחות את טיולי המשפחה, התעניין בכל שביל ושיח, בכל בעל-חיים או אבן ייחודית. הטיול עימו היה חי, מרענן ומעמיק. אהב מאד לרכב על אופניו ולחוש עצמאי, לדאוג לסידוריו ולסייע לאחרים.

 

שגב לא הסתפק בעמל הלימודים, הוסיף סדרי לימוד בחברותות ולחוד, הלך לשיעור אמונה, וכן למד סת"ם, בצניעות הקפיד ללמוד 'דף יומי'. מקטנות למד הרבה, אזנו הייתה קשובה לקלוט ונפשו פתוחה להפנים. הוא למד עם אביו, כבר מגיל צעיר, משניות בין מנחה לערבית, וכך למד בעל-פה ובהבנה מספר מסכתות. כל שבת אמר משנה במסכת שבת בע-פה ובבירור השיטות, ובשבת האחרונה הגיע לפרק האחרון, והודיע בשמחה שהוא עומד לסיים את מסכת שבת... אביו הוא שסיים במקומו. לקראת סוף כיתה ח' בה ירד מתח הלימודים בבית-הספר, שגב בנה לעצמו מערכת לימודים אישית מלאה ועמד בה.

 

ליל ראש חדש אדר ב'

אהבת התורה ואהבת החסד יחדיו נפגשו באותו לילה מר ונמהר, כשלא רצה להפסיק את הלימוד עד מיצוי והבנת הסוגיה, וכשראה את המחבל המרושע יש"ו מתקרב, קרא לחברו עימו למד, במגמה להצילו, אלא שרצון ה' היה שהמשך הלימודים והשפעת החסד שלו, יהיו בישיבה של מעלה. בגיל חמש עשרה שנה ותשעה חדשים, התעלה למרומים, ומשם אורו ממשיך להאיר, בעז"ה במהרה יזרח אור חדש על ציון, ונזכה לראות באור ה' המלא את כל הארץ.